החלטה בתיק ע"ח 7246-06-13

ערר המדינה על החלטת בית-משפט קמא מיום 13.5.13 בגדרה הוחלט כי יש להחזיר למשיב את כל התפוסים, אם לא יוגש כתב-אישום עד יום 5.6.13.

רקע:

א.         נגד המשיב נפתחה חקירה, גלויה, בחודש אוגוסט 2012. במהלך החקירה נתפסו בביתו חומרי מחשב ומסמכים.

ב.         החשד הסביר התייחס לביצוע שלל עבירות לכאורה של פריצה למאגרי מידע של בתי-המשפט וגניבת עשרות-אלפי קבצים ממסמכים של תיקי בית-משפט, ביניהם כאלה החוסים תחת צווי איסור פרסום. מכלול תיקי החקירה מייחס למשיב עבירות נוספות של זיוף מסמך והתחזות לאחר, התחזות לשוטר, פריצה לתיבת דוא"ל של קצין משטרה ולקיחת מסמכים משם, זיוף דו"ח תנועה של אדם איתו הוא מסוכסך, פרסום באינטרנט של מסמכים משפטיים ורגישים שנלקחו מאתר "נט המשפט", על-מנת לפגוע באנשים אחרים והחזקה ניהול ושימוש במאגר מידע של משרד הפנים.

בגין אלה נפתחו נגד המשיב 17 תיקי חקירה.

ג.         ביום 3.3.13 הגישו הצדדים בקשות לבית-משפט קמא. המשטרה ביקשה הארכת תוקף החזקת התפוסים, בעוד שהמשיב עתר להחזרתם.

ד.         ביום 12.3.13, לאחר מלאכת איזונים בין צרכי החקירה לבין זכות הקניין של המשיב, הורתה כב' השופטת ברק-נבו על דחייה בת 45 ימים על-מנת לאפשר לפרקליטות להגיש בקשה "מפורטת ומנומקת יותר" ככל שיהיה צורך להוסיף ולהחזיק בתפוסים. כן ביקשה "לעשות מאמץ" להגיש כתב-אישום בתוך תקופה זו.

ה.        ביום 13.5.13, משלא הוגש כתב-אישום, הורתה כב' השופטת ברק-נבו כי אם לא יוגש כתב-אישום עד יום 5.6.13, יש להחזיר למשיב את התפוסים.

ו.          המדינה הזדרזה והגישה ערר לבית-משפט זה. בערר טוענת המדינה כי סד הזמנים שקצב בית-המשפט להגשת כתב-אישום קצר מדי, ומכל מקום, חלק מהחומר הינו חומר שהחזקתו אסורה.

ז.         ביום 11.6.13 נתן כב' השופט בן-יוסף החלטת ביניים כדלקמן: באשר לחומר שהחזקתו מותרת הוא דוחה את הערר. באשר לחומר שהחזקתו אסורה, הוא דוחה את הדיון על-מנת שהמדינה תציג את כל החומר לעיון השופט התורן.

כך הגענו עד הלום, כאשר בדיון שבפניי טענו הצדדים לגבי החומר האסור.

הצדדים נחלקו בשאלה האם אכן החומר שנותר בידי המשטרה הוא חומר שהחזקתו אסורה.

במהלך הדיון שהתקיים בפניי בישיבה מיום 22.9.13, ציין בא-כוח העוררת כי חומר רב הוחזר למשיב, ככל שהדבר ניתן. עוד ציין כי המשטרה פעלה כמצווה עליה על-ידי בית-המשפט העליון, והעבירה למשיב רשימה מסודרת של כל החומרים האסורים בהחזקה.

מנגד, עמד המשיב על כך כי יקבל שתי מחברות שנתפסו. לשיטתו, אם קיבל צילומים של המחברות הוא לא רואה כל מניעה לקבל את המקור. עוד הוסיף טענות לגופו של עניין, כי התיקים שנמצאו בחומר שנתפס ברשותו, פורסמו במקורות גלויים ובהם האינטרנט.

בראש הדברים יש לציין, כי עיון מעמיק בהחלטת כב' השופט בן-יוסף מעלה כי בפועל ו במבחן המהות, ערר המדינה התקבל. כב' השופט בן-יוסף הדגיש בהחלטתו כי אין להתיר החזרת חומר שהחזקתו אסורה, ולצורך זה הביא דוגמא של החזקת סמים מסוכנים. על-כן, משטוענת המדינה כי החומר שנותר ברשותה הינו חומר שהחזקתו אסורה, חזרנו לנקודת-המוצא. משמעם של דברים הוא, כי החלטת כב' השופטת ברק-נבו בדבר                 החזרה גורפת של כל התפוסים, בוטלה על-ידי שופט אחר של בית-משפט זה.

דיון:

לעת הזאת נותרו בידי המשטרה שתי מחברות ושני דיסקים קשיחים.

עיינתי במחברות ומצאתי כי משמשים שם בערבוביה ענייני יומיום של המשיב, לצד סיסמאות אשר לטענת המשטרה משמשות את המשיב בגישה לשטחי אחסון וירטואליים, שם הוא מאחסן את החומרים האסורים. עוד מצאתי במחברות פרטים אישיים של צדדים להליכים משפטיים, לרבות מספרי תעודות-זהות, ובכלל זה פרטי הנפגעת מאונס "גן העיר".

שתי משוכות ניצבות בפני המשיב: